החלטה בתיק עש"א 6469-11-12

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אסף אבני אשר דחה את הבקשה בטענת פרעתי שהגיש המבקש.

בין הצדדים נחתם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. על פי הוראות ההסכם היה על המערער לשלם למשיבים סכום של 45,000 דולר ב- 10 תשלומים של 4,500 ש"ח כ"א.  התשלומים  היו אמורים להיות מבוצעים בדרך של העברה בנקאית לחשבונם של המשיבים. התשלומים היו אמורים להיות מבוצעים עד ה- 15 לכל חודש.  בנוסף נתן המערער לב"כ המערער בנאמנות 10 שיקים על סך 4,500 דולר כ"א על מנת להבטיח את ביצוע ההעברות הבנקאיות, כאשר הוסכם כי אם לא תבוצע איזה מהערבות הבנקאית יהיה ב"כ המערער רשאי לעשות שימוש בשיק לגביית הסכום שלא הועבר. עוד הוסכם על הצדדים כי אם המערער לא יעמוד באיזה מהתשלומים במועד במדוייק יהיה הוא חייב לשלם למשיבים את מלוא סכום החוב כהגדרתו בהסכם, שהיה סכום גבוה מסכום הפשרה המוסכם, וכן יהיה חייב לשלם סך נוסף של 25,000 ש"ח + מע"מ כשכ"ט עו"ד.

אין מחלוקת כי המערער שילם את 5 התשלומים הראשונים במועד.  אין מחלוקת שאת התשלום השישי ביצע המערער באיחור של 21 יום.  התשלום בוצע יומיים לאחר שב"כ המשיבים הודיע שלא בוצעה העברה בנקאית של התשלום השישי ושיש בכך הפרה יסודית של ההסכם המחייבת את המערער לשלם את מלוא סכום החוב ואת שכר הטרחה.  אין מחלוקת גם שיתר התשלומים, לאחר התשלום השישי בוצעו על אף שב"כ המשיבים הודיע שאין מדובר בתשלומים לפי ההסכם מאחר וההסכם הופר הפרה יסודית על ידי המערער.

כאמור, התשלום השישי הנ"ל היה אמור להיות משולם ביום 15.2.12 ושולם בפועל באיחור של 21 יום, יומיים לאחר מכתב ששלח ב"כ המשיבים (ביום 5.3.12) ובו הודעה על אי ביצוע התשלום וטענה שמדובר בהפרה יסודית.

תיק ההוצל"פ נפתח ביום 1.4.12 על מלוא סכום החוב ושכר הטרחה המוסכמים.

המערער הגיש בקשה בטענת פרעתי בה טען כי שילם את מלוא הסכום שהיה עליו לשלם במועד למעט התשלום השישי.  לטענתו, אי ביצוע תשלום זה נבע מטעות של הבנק שלו בנסיבות שאינן בשליטתו.  לטענתו, הוא נתן לבנק הוראה לבצע את התשלום אך הבנק לא עשה כן ואף לא יידע אותו שלא עשה כן.  לדבריו, העובדה שהוא העביר בפועל את התשלום יומיים לאחר שב"כ המשיבים כתב את מכתבו בענין אי ביצוע התשלום יכולה  ללמד אף היא שלא מדובר בתשלום שלא בוצע בכוונה ובמודע.  לטענת המערער  מדובר בסכום שהוא 10%  בלבד מהחוב כמו"כ המשיבים יכולים היו לעשות שימוש בשיק שניתן להבטחת התשלום ולפיכך הודעתם שמדובר בהפרה יסודית והפעלת הסנקציה החמורה שבהסכמת הצדדים לפיה הוא יחוייב במלוא סכום החוב ושכה"ט ,היינו סכום נוסף של כ- 170,000 ש"ח, מהווה התנהגות חסרת תום לב.  לטענת המערער גם ביצוע  פסקי דין בהוצאה לפועל צריך להיעשות בתום לב. המערער טוען כי סמכותו של רשם ההוצל"פ  לקבוע שצד מנסה להפעיל את הליכי ההוצל"פ בחוסר תום לב.

המשיבים טוענים כי מדובר במערער חמקן שהתחמק במשך שנים מתשלום חובו כלפיהם, חוב שנובע מהלוואה שנתנו לו.  לטענתם הם הסכימו לקבל סכום הנמוך מסכום החוב הנכון רק בתנאי שהמערער יעמוד בתשלומים במועד.  הדבר הודגש בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כאשר נכתב בה כי על המערער לשלם את החוב "בעשרה תשלומים במלואם ובמועדיהם בדיוק" .

(סעיף 4 להסכמת הצדדים ההדגשה שלי ג.א.).

הצדדים הסכימו שכב' הרשם יתן את החלטתו לפי כתבי הטענות וללא דיון.  כב' הרשם קבע כי בנסיבות אילו אין ביכולתו להתרשם באופן בלתי אמצעי מכנות גרסתו של מי מהצדדים ולטענות חוסר תום הלב הן טענת המערער שנקיטת הליכים מהווה התנהגות חסרת תום לב והן בשאלת המאמץ בתום לב שעשה המערער לטענתו על מנת שהבנק ישלם את התשלום השישי במועד.  כב' הרשם קבע כי המערער לא המציא ראיה או עדות אחרת לפיה הפקס שלדבריו שלח לבנק בקשר עם ביצוע התשלום השישי אכן נשלח והתקבל בבנק. מכל מקום, גם מהמכתב שצרף המערער, שבו לטענתו נתן לבנק הוראה לבצע את התשלום, עולה שהוא נשלח ביום 16.2.12 היינו, יום לאחר המועד שבו היה אמור להתבצע התשלום.

כב' הרשם קבע עוד כי אין לו סמכות להורות על הארכת  מועדים שנקבעו בפסק דין אף אם מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים וכן קבע כי בנסיבות הענין אין לראות בהתנהלות המשיבים התנהלות חסרת תום לב שכן עמידה על זכות חוזית אינה מהווה התנהגות חסרת תום לב.  כב' הרשם קבע עוד כי גם לאחר ההפרה הסכימו המשיבים שלא להפעיל את הסנקציה הכלולה בה אם המערער היה מסכים לשלם את יתרת התשלומים לפי ההסכם (עוד 4 תשלומים) באופן מיידי בנוסף לשכר הטירחה המוסכם,  אך גם לזאת המערער לא הסכים.

על החלטה זו הוגש הערעור כאשר המערער טוען כי טעה כב' הרשם בקובעו כי אין לו סמכות להאריך את המועד שנקבע בפסק הדין.  לטענת המערער יש לרשם ההוצל"פ סמכות לקבוע שזוכה מבצע את פסק הדין בנסיבות המהוות חוסר תום לב ולתת בעקבות כך את הסעד המתאים. בנדון דנן, הסעד המתאים הוא הארכת מועד לביצוע התשלום השישי עד המועד שבו בוצע בפועל, וכתוצאה מכך להורות על סגירת תיק ההוצל"פ.  המערער טוען כי סמכותו של הרשם לקבוע כי פסק דין שניתן על פי הסכם פשרה לא יבוצע בשל שינוי נסיבות שחל לאחר נתינתו ובנדון דנן מדובר בטענות לפיהן הבנק לא נהג כשורה בכך שלא ביצע את העברת הכסף ולא דיווח על כך למערער, טענות אילו הינן שינוי נסיבות שנוצר לאחר מתן פסק הדין.  המערער טוען עוד כי מדובר בהפרה קלת ערך, שהמשיבים יכולים היו למנוע אותה בדרך של שימוש בשיקים שניתנו להם להבטחת כל תשלום, לפיכך יש לראות באי עשיית האמור חוסר תום לב שתוצאותיו התערבות בתוכן החוזה ובמקרה דנן התערבות האוסרת את הפעלת הסנקציה הנובע מאי ביצוע תשלום במועד.

המשיבים טוענים כי אין לראות בהתנהגותם כהתנהגות חסרת תום לב.  לטענתם מדובר במערער שחב להם חוב כספי, ניתן נגדו פס"ד  בניו יורק המערער התחמק מביצוע תשלום לפי פסק הדין והם נאלצו לבקש לאכוף אותו  באמצעות הגשת בקשה לאכיפת פסק חוץ שבמסגרתה גם הוטלו עיקולים. בעקבות כך נוהל מו"מ ארוך שבמסגרתו הוחלפו כ- 8  טיוטות הסכם ובכולם צויין כי המועדים של התשלום מהוים תנאי יסודי שיש לעמוד בו בדיוק, ואי עמידה במועדים מזכה בסנקציה שבהסכם.  לטענת הסכימו במסגרת ההסכם לוותר על חלק מהחוב כלפיהם ובלבד שהתשלומים יבוצעו בדיוק לפי תנאי ההסכם.  אין מחלוקת שהמערער הפר את ההסכם לפיכך הם עמדו על זכותם לפי ההסכם. המשיבים טוענים כי אין לרשם ההוצל"פ  סמכות להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין.  לטענתם ההדגשה בהסכם שעל המערער לעמוד במועדי התשלום בדיוק, מביאה לכך שעמידתם על תנאי זה אינה מהווה התנהגות חסרת תום לב ולפיכך צדק כב' הרשם בהחלטתו.

הצדדים טענו לפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו שבכתבי הטענות.  כל צד ניסה להבהיר מדוע פסק הדין המנחה בסוגיה שהוזכר על ידי כב' הרשם בהחלטתו ע"א (נצרת) 3058/03  עבד אבו ראס נ' אברהים ארשיד תומך בטענותיו.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת כב' הרשם . חרף האמור כיוון שמדובר בהסכמה שלמעשה כללה פיצוי מוסכם וכיוון שערך הפיצוי המוסכם הינו כמעט הערך של החוב המקורי יש מקום שאעשה שימוש בסמכות בית המשפט ואפחית את גובה הפיצוי המוסכם, כפי שיפורט להלן.

מקבל אני את מסקנת כב' הרשם לפיה לא היה מקום, בנדון דנן, לקבוע כי מדובר בחוסר תום לב ולא היה מקום, אף אם יש סמכות,  ואינני קובע שיש סמכות, להאריך את המועד לביצוע התשלום. עצם העובדה שהצדדים הדגישו את חשיבות העמידה בתשלומים ועצם העובדה שמדובר במשיבים שהסכימו לוותר על חלק מהחוב של המערער כלפיהם,  מזכה אותם לדרוש את העמידה בתשלומים במועדם.  לפיכך עמידתם על זכות זו אינה מהווה עמידה על זכות שלא בתום לב.  כאמור, חרף האמור מצאתי שיש מקום בנדון דנן לעשות שימוש בסמכותו של בית משפט (אף אם לכב' הרשם אין סמכות לעשות זאת) ולהורות על הפחתת הפיצוי המוסכם.  מדובר באיחור של תשלום אחד בלבד שמהווה 10%  מהחוב בלבד ואף הוא שולם תוך יומיים מקבלת מכתבו של ב"כ המשיבים המודיע שהתשלום לא בוצע. יתר כל התשלומים לפי ההסכם, הן אילו שקדמו לתשלום השישי והן אילו שנעשו אחריו נעשו במועד.   גם לגבי התשלום השישי שלא בוצע במועד, המשיבים היו יכולים לנסות לגבות אותו באמצעות הפקדת השיק המתאים שניתן להם לצורך כך בדיוק.  לפיכך נכון להפחית את סכום החוב בתיק ההוצל"פ שלמעשה נפתח לגביית "פיצוי מוסכם".

אני מעמיד איפוא את הפיצוי המוסכם על סך של 60,000 ש"ח באופן כדלקמן:

הערעור שהגיש המערער נדחה, ואולם אם המבקש ישלם תוך 30 יום מיום מתן החלטה זו סך של 60,000 ש"ח  ייסגר תיק ההוצל"פ ויראו בתשלום זה כתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לא ישולם הסכום הנ"ל במועד שנקבע, יהיו המשיבים רשאים להמשיך ולגבות את מלוא סכום החוב לפי תיק ההוצל"פ.

לאור התוצאה אין צו להוצאות ויש להחזיר למערער את סכום הערובה שהפקיד.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.